הכוונה היא: "סוּר מֵרָע" - הסח דעתך מהרע, אל תחטט ברע, אם עשית עבירה - הנח אותה!
אמרו חז"ל (ברכות לד, ב): "מקום שבעלי תשובה עומדין, צדיקים גמורים אינם עומדין".
ונשאל השאלה, הייתכן לומר שחוטא השב בתשובה מחטאו, נמצא במעלה גבוהה יותר מצדיק גמור שלא חטא מעודו?
האדמו"ר מסלונים, רבי שלום נח ברזובסקי, בעל "הנתיבות שלום", מפנה אותנו להבנת הפסוק המפורסם (שיר השירים ו, ג): "אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי", המשמש כמשפט מפתח בימים בהם אנו מצויים. על פי דבריו, פסוק זה מתאר את החזרה בתשובה בדרך הנעלה והרצויה ביותר, דרך המביאה לכל המעלות בהן עטרו חז"ל את התשובה.
"אֲנִי לְדוֹדִי" משמעו ביטול האני, ביטול הרגשת היש שלי
כאדם השולט בעולם, הרגשה היכולה להביא אותי להכרה מעוותת לפיה (דברים ח, יז): "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה", שהאדם הוא השולט והשליט בכל.כאשר אדם מבטל את האני שלו ומתבטל כל כולו אל הקב"ה הרי שהוא שב "לפני ה' ", שב לקרבה הראשונית של הנשמה אל יוצרה, ואזי הוא אכן נמצא במעלה גבוהה ועצומה. לא זו בלבד שעזב את חטאו והתרחק ממנו כמטווחי קשת, אלא שתהליך השבירה הנפשית שעבר בתהליך החזרה בתשובה שעשה מביא אותו למדרגה נפלאה של קרבת ה' ולחדש את ימיו כקדם, ימים בהם נשמתו שכנה תחת כסא הכבוד בקרבה היותר גדולה ליוצרה ובוראה.
על תשובה במדרגה כזאת פוסק הרמב"ם (הלכות תשובה ז, ד): "ואל ידמה אדם בעל תשובה שהוא מרוחק ממעלת הצדיקים מפני העונות והחטאות שעשה, אין הדבר כן, אלא אהוב ונחמד הוא לפני הבורא כאילו לא חטא מעולם, ולא עוד אלא ששכרו הרבה שהרי טעם טעם החטא ופירש ממנו וכבש יצרו. אמרו חכמים: מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו, כלומר מעלתן גדולה ממעלת אלו שלא חטאו מעולם מפני שהן כובשים יצרם יותר מהם".
אדם שבתשובתו הגיע למדרגת "אֲנִי לְדוֹדִי" - מתוך כך יתקיים בו המשך הפסוק: "וְדוֹדִי לִי".
רבי יצחק מאיר מגור זצ"ל, נותן לנו בעלי התשובה (ובאמת מי יכול להגיד שהוא לא חוטא, הלא כבר אמר קהלת (ז, כ): "כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא") עצה כיצד לא להתייאש ולהיות שקועים בחטאינו, וכך אמר: נאמר בתהילים (לז, כז): "סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב".
אין כוונת האמור להזהיר את האדם מלעשות רע, שכן זהו דבר המובן מאליו. הכוונה היא: "סוּר מֵרָע" - הסח דעתך מהרע, אל תחטט ברע, אם עשית עבירה - הנח אותה! אל תהרהר בה, ואל תחטט בה. לשם מה להתרפש בבוץ? וכי מה יש להשם יתברך מזה? במקום להיות נובר באשפה, מוטב להיות נוקב מרגליות - במקום לדוש בעניינים שברע, מוטב "וַעֲשֵׂה טוֹב" - מעשה טוב הוא המגרש את הרע.
